| הפוך לדף הבית  |  יעדים בעולם  |  גלריית תמונות  |  טיולים בארץ  |  סקי  |  מידע כללי  |  פורומים  |  דילים  
מידע כללי<<ראשי
יום ראשון, 16.06.2019
רגע אחרון
בודפשט-(ח. נופש) - $268 ברלין-(טיסה)-$214 רומא-(ח. נופש) - $491 ברצלונה-(טיסה) -$278 פראג-(ח. נופש)-$495 אמסטרדם-(טיסה)- $282 לונדון-(ח. נופש)- $774 בנגקוק-(טיסה)-$774
 
מטיילים מספרים - אפריקה - זנזיבר
מאת: צוות FIXTRAVEL
זנזיבר 
 
מאת: נמרוד מדר, קיבוץ ניר אליהו
פתח-דבר
לאחר שתרנו את חופה של קניה ממומבסה עד לאמו ובחזרה, וטעמנו קצת מהתרבות והמטבח הסוואהילי (כמו גם מנפלאות התחבורה המקומית) תיכננו לקנח את ``מסע-החופים`` בזנזיבר, לשם רצינו להגיע בטיסה ממומבסה (בהנחה כמובן, שמחירי הטיסות לא השתנו באופן אינפלציוני מאז נכתב ה``לונלי-פלנט``
שבאמתחתנו). טעות! המחיר מסתבר לא מתחשב בתרמילאים דלפונים. נאלצנו לחפש דרך זולה יותר להגיע לאיים, ולאחר כמה וכמה בירורים מצאנו את עצמנו בקומה החמישית בבניין פאן אפריקן שבמרכז מומבסה, בקונסוליה הטנזנית, מחכים ל``ויזה`` המיוחלת לטנזניה.
מסתבר שהמעבורת לזנזיבר בכלל יוצאת מעיר הנמל הטנזנית טאנגה, ולא ממומבסה כפי שנכתב ב``לונלי-פלאנט`` (נראה כי ב - ``תנ``ך של המטיילים``, כמו גם בתנ``ך המקורי יש הרבה אי דיוקים...) הטנזנים בקונסוליה היו חביבים ומסבירי פנים אך הפרט שנחרט בזכרוננו יותר מכל הוא דווקא פוסטר
של סירת מפרש מסורתית (``ספינת-דאו``) וכיתוב לא ברור על איזה פסטיבל סרטים ...
יולי -1998
משהגענו לעיר הנמל הטנזנית טאנגה ממנה יוצאות המעבורות לזנזיבר התברר לנו כי המעבורת יוצאת רק בימי ראשון וניאלץ לחכות מספר ימים. בהחלטה ספונטנית שנבעה בעיקר מהתלאות המתישות שעברנו עד כה, החלטנו לדחות (ואף שקלנו לבטל
בכלל) את ה``קפיצה לזנזיבר``, ל``חתוך`` מערבה לארושה ומשם לצאת לספארי כדי לראות סוף-סוף קצת חיות (בכל זאת אנחנו כבר שלושה שבועות באפריקה ומנת החיות שראינו עד כה מסתכמת בכמה עדרי בבונים שחצו את הכביש בדרך ללאמו, ציפורי-מים ונחש דרוס ...) כעבור שבוע, לאחר ספארי מטריף אך מעייף
בשמורות המדהימות של המדינה ובכפרי המסאים בהר נגורונגורו, חזרנו לארושה למסור למארחינו המלצות בעברית וטיפים עבור השבוע הבלתי נשכח.
שם, בקומה השישית של בניין פאן אפריקן בארושה, על כוס קפה והרבה חיוכים הבחנו בשנית בכרזת ספינת הדאו תלויה על הקיר במשרדי חברת הספארי ``קילימנג`רו``. הפעם הצליחה הכרזה למשוך את תשומת לבנו, אך מלבד הנושא ``פסטיבל סרטי ארצות הדאו`` והתאריך (18 - 11 ביולי) לא ידעו המקומיים לנדב לנו פרטים נוספים.
החלטנו לדחות את הגיחה לזנזיבר לתחילת יולי בכדי להגיע לתקופת הפסטיבל, כשבינתיים נחזור לטייל בקניה.
גם משהגענו לעיר העתיקה (ה``סטון-טאון``) זנזיבר, וראינו את אותן כרזות תלויות בכל פינה, לא ידעו אנשי העיר מתי והיכן בדיוק נערכת חגיגת תרבות זו. למזלנו נחתנו בעיר יומיים לפני הפתיחה והיה לנו זמן לרחרח, כך שביום שבת אחה``צ


(ה-11.7.98)

 הגענו לאיזור המזח הישן, לפארק ``פורודהאני``. שם על קו המים נפרשו עשרות דוכני מזכרות ומזון מהיר שכלל שיפודי בשר ופירות ים, דגים והלהיטים המקומיים ``צ`אפאטי`` ``סאמבוסה`` ו``פיצה זנזיבר``. נערים בחולצות הפסטיבל חילקו תוכנייה מהודרת ובה נאומים נרגשים של מארחי ומארגני הפסטיבל, וגם מידע (לא מספיק מפורט לטעמנו) על הפסטיבל. כך שכמו רוב התיירים (שהציפו את העיר במספרים שמזכירים את נדידת הגנו ב``מסאי-מארה``) גם אנחנו פספסנו את הפתיחה החגיגית במלון ``באוואני`` המפואר בהשתתפות נשיא טנזניה בנג`מין מ. מ`קפה ועשרות אנשי קולנוע ואח``מים מהמדינות המשתתפות.
 
למחרת (יום א` ,12 ביולי)
למדנו לקח, והקדמנו לתור את העיר, כך שמצאנו את המצודה הפורטוגזית (בה התקיימו רוב המופעים) עוד לפני שהחלה התוכנית האומנותית. בכניסה שילמנו 1,000 שילינג טנזני (פחות מ-7 ש``ח!)
עבור ערב שלם של פולקלור מופעי אקרובטיקה וריקודים אפריקאים, וגם סרטים !
עוד שלושה צעדים והנה אנחנו בפנים: במצודה שנשתמרה בשלמותה, יש אמפי-תיאטרון עם ספסלי אבן שהפכו לצורך העניין גם לקולנוע, גן סגור עם דשא בו מתקיים אגף מיוחד של סרטים הודיים (לטובת הקהילה האסיאתית הגדולה החיה באיים, ובמזרח אפריקה).
בסמוך לאמפי, ישנה מסעדה יוקרתית שמציעה לתיירים הרבים שלל פירות ים ודגים שהוצאו זה עתה מן הים, ומגוון מיצי פירות טרופיים ישר מן העץ.
התפאורה מושלמת, אך המופעים מתמהמהים כמיטב המסורת האפריקאית (``פולה פולה``-לאט לאט ...). מארגני הפסטיבל כולם מתנדבים מטנזניה ומחו``ל, מתרוצצים מסבירי-פנים ומנסים לעזור ו``לתקתק`` את העניינים. מדי פעם עולה אחד מהם לבמה ועורך ``בדיקת סאונד``, נראה שהם נרגשים מאד לנוכח הקהל
הרב שנקבץ במבצר.
בפסטיבל מספר קטגוריות:
ישנה תחרות נושאת פרסים בקטגוריית הסרט הארוך, הסרט הקצר וסרטי תעודה. מלבד אלה מוצגים בפסטיבל סרטים שאינם מתחרים וכאמור אגף הסרטים ההודים.
אחד הסרטים שהיה מועמד רציני לזכייה בתחרות הוא הסרט המצרי ``אפריט אל אספלט`` (מלך האספלט), סרט שדובר בו רבות בפסטיבל וכרזות שלו הוצגו ברחבי העיר, וגם להקרנתו הגיע קהל רב, אולם לאכזבתנו הרבה גילינו כי מדובר בעוד ``סרט ערבי`` של יום שישי בערוץ ראשון, ובו גיבור סטייל אלן דלון המגלם נהג מונית רב מעללים בתחום הרומנטי, ושוביניסט להחריד.
בסרט כולם בוגדים בכולם ויש גם את המנה הקבועה של ``קרב נשים`` עם בכי היסטרי ומשיכות בשיער.
לסיום היום המאלף חזינו בהופעה עתירת קצב ואדרנלין של הרכב טנזני מדר-א-סלאם שזכה במספר פרסים יוקרתיים באירופה בזכות החיבור המקורי בין מוסיקה טנזנית מקורית, מקצבים אפריקאים ופיוז`ן וירטואוזי יחד עם הרמוניה קולית מושלמת. קבלו את ``טאטונאנה``! הקצב מטמטם, המוסיקה סוחפת ואפילו הביישנים שבתיירים לא נשארים אדישים לפצצת האנרגיה שנחתה באמפי. עם הרבה טעם של עוד חזרנו בשעת לילה מאוחרת לאכסניה, דרך הסימטאות הצרות. בניגוד לערי-כרך באפריקה, בסטון-טאון אין למטייל את ההרגשה הנוראית הזו של הפחד התמידי שאורבים לך בכל פינה, ולא פחדנו להסתובב בחופשיות (אולי אפילו בשאננות יתר) בשעות החשיכה עם מצלמה ותיקים. אחת משכנותינו באכסניה, תיירת דנית סיפרה כי בהיותה בחוף המזרחי תיקה נחטף ע``י מקומי, היא צעקה לעזרה ומיד יצאו אחריו בריצה מספר
מקומיים. הם הוציאו אותו מביתו והפליאו בו את מכותיהם. אולי זוהי דוגמא קיצונית אך היא ממחישה את החשיבות שנותנים המקומיים לענף התיירות, המכלכל רבים בזנזיבר ולשמירה על שמם הטוב של האיים, כמקום בטוח לתיירים.


15 ביולי - יום רביעי
התיירות היא מקור ההכנסה העיקרי של העיר. הממשלה הטנזנית מעריכה מאד את המטבע הזר הנכנס לקופת המדינה בזכות האיים הקסומים, ומשקיעה מאמצים וכסף בשימור ושיחזור המבנים העתיקים של ה``סטון-טאון``. יש כאן שפע של אטרקציות לתייר ומלונות רבים ומגוונים בטווח רחב של מחירים. דמי לינה כאן נגבים בדולרים, ויש שיקבלו אף שילינגים קנייתים, מאחר והשילינג המקומי הינו מטבע חלש ונזיל. חשבנו לטייל באי בקטנוע מושכר, אך לאחר שראינו את שכנינו לאכסניה צולעים ומשופשפים היטב, זכר למפגש עם האספלט המקומי נגמלנו מהרצון להסתכן, ובמקום זאת הצטרפנו לשייט לאי-העבדים (``צ`נגו-איילנד``) יחד עם חלק ממכרינו מסיור התבלינים. לאחר כ - 40 דקות רטובות בסירת מנוע ישנה הגענו לאי העבדים.
פיסת חוף יפהפייה, עליה ניצב ביתו של סולטן זנזיבר. הרחק בתוך האי הזעיר, נמצאים שרידיו של הכלא בו הוחזקו מאות עבדים בצפיפות, חום, ולחות בטרם נשלחו לבעליהם החדשים מעבר לים. רבים מצאו פה את מותם, בתקופה החשוכה של סחר העבדים, שלמרבה האירוניה העלה את זנזיבר לגדולה, משום שהיתה תחנת מעבר למטען האנושי. גם מטעי הפרי והתבלין עובדו בידי אותם
עבדים, ולמעשה כל עושרה ופארה של העיר התבסס על ניצול זה. היום אוכלוסיית זנזיבר היא שילוב בין צאצאי המעבידים והעבדים, החיים בהתכחשות לעברם. לא תשמע כאן אדם שחור שיטען כי הוא צאצא של עבדים, כולם
``ממוצא פרסי`` או דמיוני אחר. בניגוד למדינות כגאנה שהפכו את מורשת העבדות לאתרי הנצחה ותיירות ומביטים קדימה בגאווה, מעדיפים תושבי האיים לא להעלות את העבר ולשמור את השלדים עמוק בארון. מלבד הכלא יש באי עדר של כ - 30 צבי יבשה ענקיים המסתובבים בחצרו של הסולטן. יש כאן גם סניף של מסעדת ה``בלוז`` ואפשרות להשכיר סנפירים ושנורקלים לצלילה
בשוניות האלמוגים הסמוכות. האלמוגים יפים ומגוונים אולם הדגה קטנה מאשר במפרץ אילת. אחרי שבלעתי מספיק מי אוקינוס חזרתי להתחרדן בחוף, עד ל``קיפול`` בחזרה לאונגוג`ה (האי המרכזי). הדרך בחזרה היתה רטובה בהרבה.
גלי הים הרקידו את הספינה ואיימו להפוך אותה, כשכל גל משאיר כמה ליטרים טובים בתוך הסירה והבגדים. כשחזרנו למלון סחטנו את הבגדים ותלינו לייבוש, לא לפני שגרפנו את המלח שיהיה לשים באוכל.
אחרי מקלחת יצאנו שוב לתור את ה``סטון-טאון`` הפעם מכיוון אחר. עברנו על פני השוק הצבעוני, מלון באוואני המפואר, והגענו לקולנוע היחיד באי - ,CINE AFRIQUE כעשר דקות לאחר התחלתו של הסרט האיראני ``חאמון``, סרט מפתיע המציג את איראן באורח שונה לחלוטין מכפי שהיא משתקפת בתקשורת המערבית. איראן הבורגנית, האינטלקטואלית. במרכז הסיפור זוג נשוי: הבעל סופר מצליח והאישה ציירת ופסלת סוריאליסטית, שהופכת
למעצבת אופנה מצליחה. אומנם עם רעלה, אך מאד עצמאית וליברלית. היחסים מתדרדרים כשהאישה מצליחה יותר מחאמון - הבעל, השבוי בין המציאות לבדייה של ספריו. חאמון מאבד בהדרגה את שפיותו, ומערבב בין מציאות לדמיון הוזה ומשתגע. הסוף מפתיע. כל זאת על רקע נופיה המדהימים של איראן,
והצבעוניות המפתיעה של תושביה. אפשר לומר ש``קפצנו`` לאיראן לשעה וחצי ועוד עם דרכון ישראלי ...


16 ביולי - יום חמישי
התעוררנו בבוקר לקול דפיקות בדלת. אחד מעובדי האכסניה רצה לברר אם אנחנו הם אלו שהזמנו מונית לחוף המזרחי. עמדנו בפיתוי (לנסוע לחוף היפהפה) והחלטנו להישאר ב``סטון-טאון`` מאחר ומצבנו הכספי התדלדל מאד בשהייתנו בזנזיבר, שנחשבת יקרה יחסית לטנזניה וקניה.
ברחוב קניתה המוביל לנמל הדייגים, אחד הצירים הראשיים בתוך עיר האבן יש חנות יפהפייה של בחור ממוצא הודי אשר מפתח באופן ידני אך ורק תמונות בשחור - לבן. בחנותו יש תמונות המתעדות את זנזיבר תחת השלטון הבריטי בהשוואה לאותם אתרים כיום. אין ספק שמלבד ייחודה של החנות, גם עיניו התכולות (והמפתיעות) של האיש (שמלבד עיניו -הוא שחום לחלוטין)
בחנות משכו אותנו לחזור ולבקרו מספר פעמים. לבסוף החלטנו לתעד בשחור ולבן את ה``סטון-טאון`` וכך עשינו. לשם כך השכמנו קום ובמקום לנסוע לים תרנו שוב את העיר, הפעם חמושים עם מצלמה ובה סרט שחור - לבן, שייטיב לתעד את אופייה המיוחד. כך חיסלנו שני פילמים במהירות, תוך שאנו משתדלים לא להרגיז אף אחד, ושוב השיקול הכלכלי החל להכריע וחזרנו לאכסניה. כנסיות, פסלים, מסגדים, קשתות ומזרקות, צריחים וגזוזטראות,
סמטאות צרות, מרזבים משותפים, בית יתומים, דלתות עץ כבדות וסצנות מחיי היום-יום בעיר, הכל מתועד בשחור ולבן.
הגיע זמן לישון את שנת הצהריים.


17 ביולי - יום שישי
חזרנו לבניין ``אגא-חאן``, הפעם בשביל לצפות בסרט תעודה בשם ,````White Hotel שנעשה ע``י שתי סטודנטיות אמריקניות לקולנוע, באריתריאה אחרי מלחמת העצמאות. כוונת הסרט המקורית הייתה לתעד את האיידס המשתולל במדינה, אך המאורעות שקרו במהלך הצילומים (הן במישור הפוליטי והן במישור האישי של יוצרות הסרט) לוקחות את הסרט לכיוונים שהפתיעו אפילו את היוצרות עצמן. הסרט חזק מאד ומשלב את נופיה ואנשיה של מדינה צעירה שלא ידעה רגע אחד של חסד (כמו מדינה שמוכרת לנו) והטרגדיה של מגיפת האיידס. אי אפשר להישאר אדיש, במיוחד כאשר ביציאה פגשנו באחת היוצרות דיאן גריפין שחיכתה מחוץ לדלת לקבל תגובות.
הופעת ראפ ``-``KWANZA UNIT
להקת היפ-הופ מדר-א-סלאם. למרות השליטה באנגלית ובעגת הראפרים, נראה כי הראפ הטנזני עדיין בחיתוליו, שב``ק ס` יכולים להירגע וגם ``האשם תמיד`` לא פראייר ליד ``קוואנזה-יוניט``. הם שרים עם פלייבק (או יותר נכון נגדו ...),
מתנגשים אחד בשני בשירה, והסאונד די רע. למרות כל אלה הקהל המקומי מתלהב מהם נורא ויורד בהמוניו לרקוד ליד הבמה. קיסוואהילית היא שפה שנורא קל להמציא לה חרוזים, אפילו אנחנו הצלחנו.

 
18 ביולי - יום שבת
לטקס הנעילה במלון ``באוואני`` לא הגענו מאחר וצפינו בסרט תעודה על נלסון מנדלה, לו חוגגים היום במצודה יום הולדת שמונים. לפיכך אנו יודעים רק כי הסרט הזוכה בקטגוריית הסרט הארוך הוא ``מאאנגאמיזי`` (המשמיד) סרטם של רון מלוויל ומרטין מאנדי, אותו לא ראינו.
מסיבת יום ההולדת לנשיא דרא``פ נלסון מנדלה שנערכה במצודה, כללה מופעים של מיטב להקות טנזניה, כולל מופע האקרובטיקה של מעופפי זנזיבר, ``טאטונאנה``, קוואנזה-יוניט ורמי אונגאלה. מבריטניה הגיע במיוחד J.D יוסוף. הייצוג של מנדלה במסיבה היה קונסולית דרא``פ בזנזיבר שהבטיחה להביא את כרזת הברכה באופן אישי לנשיא. האמפי היה סוף-סוף מלא והחגיגה נמשכה אל תוך השעות הקטנות של הלילה.
חוץ מהסרטים והמופעים מטרתו של הפסטיבל היתה להביא חגיגת תרבות לתושבי האי האפריקנים אשר שקועים בשגרת היום-יום הקשה של עוני ומחסור, ובכך גדולתו .סדנאות יצירה לילדים נערכו מדי יום ובהם לקחו חלק מאות ילדים משני בתי הספר בעיר.
בסדנאות תרגלו הילדים משחק ולמדו להכין סרטים מצויירים, לצלם ולערוך סרט וידיאו. התוצאות הוקרנו בערב הנעילה ובמסיבת יום ההולדת למנדלה. פרויקט מבורך נוסף עליו גאוות המארגנים הוא פרויקט ההקרנה בכפרים.
במשך כל הפסטיבל וגם שבוע אחריו עוברים שני צוותים עם מסך ענק ומתנייד באיים הגדולים אונגוג`ה ופמבה, ומקרינים את סרטי הפסטיבל בכל הכפרים בזנזיבר.
גם אחרי הפסטיבל ימשיכו להקרין במצודה סרטים מהודו ומפקיסטן (שאינם משתתפים בתחרות) במסגרת ה``פנורמה ההודית``, אגף בפסטיבל שבא לענות על הביקוש הרב לסרטים אלה, בעיקר מקרב הקהילות הגדולות של יוצאי תת-היבשת המתגוררות לכל אורך חופה המזרחי של אפריקה.
לסיכום: הפסטיבל, למרות שלא זכה להצלחה מסחרית הינו הצלחה בעצם קיומו במקום שכזה, ובסדר גודל שכזה. היו הרבה תקלות וביטולים ולמארגנים צפוי כאב ראש גדול בכל הנוגע להפקת לקחים להמשך, אך עצם הבאת החוויה הקולנועית לאוכלוסייה המקומית הענייה הוא הישג אדיר בפני עצמו, ובטוח שמי שלקח חלק בחוויה הזו לא ישכח אותה שנים רבות.
מבחינת התייר הצופה מן הצד, הפן המקצועי בפסטיבל חובבני עד כדי גיחוך, אך ההתרחשות במקום קסום כמו זנזיבר שהוא שילוב אקזוטי ומסעיר של חופי בראשית לבנבנים ומימיו הכחלחלים של האוקינוס ההודי, עם העיר הצפופה אך המאד מרשימה ומגוונת ה``סטון-טאון`` על שלל כנסיותיה, מסגדיה, המקדשים, הגזוזטראות המסוגננות, השווקים הצבעוניים והתוססים, והמגוון הרב של פעילויות קיט לטובת התייר, מספקות תפאורה מושלמת וקרקע פורייה לטיפוח מפעל שכזה, שעוד יתפוס עם השנים ללא כל צל של ספק את מקומו ברשימת אירועי התרבות החשובים והפופולאריים באזור, ומי יודע אולי גם בעולם. כרגע
בשל הקשיים בגיוס כספים, ואכזבה מסוימת ממכירת הכרטיסים מדובר על המשך הפסטיבל במתכונת דו-שנתית, בתקווה שנהיה גם בפסטיבל הבא.
עדכון לקראת הפסטיבל הבינ``ל לקולנוע בזנזיבר, סרטים מ``ארצות-הדאו`` (אפריקה, האוקינוס ההודי, והמפרץ הפרסי) שייערך בתאריכים 30 ביוני עד ה-14 ביולי : 2001
בניגוד לחששות, המארגנים (ZIFF) הצליחו להרים את הפסטיבל זו השנה הרביעית ברציפות, וכבר אפשר לדבר על ``מסורת``!
הפסטיבל נערך בארכיפלג זנזיבר השייך לרפובליקה המאוחדת של טנזניה, המקיימת קשרים דיפלומטיים עם ישראל.
רוב ההתרחשויות נערכות ב``סטון-טאון``(העיר-העתיקה) זנזיבר בירת הארכיפלג הנמצאת על האי ``אונגוג`ה`` הגדול בשרשרת האיים. במהלך ימי הפסטיבל יוקרנו סרטים על מסכי-ענק מתניידים בכפרים ברחבי האיים הגדולים ``אונגוג`ה`` ו``פמבה``.
מלבד סרטים יש בפסטיבל גם מופעים רבים: להקות רבות מאפריקה, מקהלות, מופעי לוליינות, תיאטרון סוואהילי, סטנד-אפ, ומופעי רחוב רבים, וכן סדנאות יצירה לילדים, סדנאות לנשים וסדנאות על איכות הסביבה. הפרויקט משותף גם לארגון החינוך של האו``ם, וארגוני מתנדבים מכל העולם.
האיים ערוכים לקלוט תיירים מכל ה``סוגים``, יש מלונות יוקרתיים, אכסניות לתרמילאים ושפע פעילויות לתייר. פאבים, מסעדות ודיסקוטקים, מועדוני- צלילה, סיורי תבלינים, שחייה עם דולפינים, שייט, השכרת רכבים ואופנועים, וסיורים ליער ג`וזאני, וכמובן חופים מ-ד-ה-י-מ-י-ם!!!
האתר הרשמי של מארגני הפסטיבל: http://www.zanzibar.org/ziff/festival/festival.htm
 
 

הדפסת כתבה כתוב לעורך שלח לחבר








מסלול הטיול המועדף עליי
מסלולי נחלים בצפון
טיולי ארכיאולוגיה
נוף מדברי
אתרים היסטוריים

הצג תוצאות
Powered by Sitenet ltd בניית אתרים מועדון הלקוחות | כתבו לנו| תנאי שימוש| אודות החברה| פרסום באתר| מאמרים