| הפוך לדף הבית  |  יעדים בעולם  |  גלריית תמונות  |  טיולים בארץ  |  סקי  |  מידע כללי  |  פורומים  |  דילים  
ראשי
יום שלישי, 12.11.2019
רגע אחרון
בודפשט-(ח. נופש) - $268 ברלין-(טיסה)-$214 רומא-(ח. נופש) - $491 ברצלונה-(טיסה) -$278 פראג-(ח. נופש)-$495 אמסטרדם-(טיסה)- $282 לונדון-(ח. נופש)- $774 בנגקוק-(טיסה)-$774
 
גבולות - מצפה גבולות - המצפה הראשון בנגב
מאת: צוות FIXTRAVEL

אתר הפעלות מוזיאלי, המציע ביקור או התנסות בחיי היום יום של מצפה גבולות, המצפה הראשון בנגב.

אזור בארץ: דרום
כתובת: קיבוץ גבולות

טלפון: 08-9987775
פקס: 08-9987900
דואר אלקטרוני: mitzpe@gvulot.org.il
אתר אינטרנט: www.mitzpe.co.il
תקופה: התיישבות 1936-1948
נושא: עליה והתיישבות
איך מגיעים: ברכב פרטי - מיד מרדכי לצומת סעד דרך עלומים, משם לכביש 232 דרך מגן עד צומת גבולות ושם שמאלה.

רקע היסטורי

מצפה גבולות, חלוץ שלושת המצפים בנגב לצד רביבים (ע"ע `רביבים - מצפה רביבים ע"ש יוסף וייץ`) ובית אשל, הוקם במאי 1943. הקרן הקיימת הקימה מצפה על אדמות שנרכשו מן הערבים ועובדו על ידי הבדואים. בתחילה ישבו במקום חברי קיבוץ ארץ ישראל ג` (היום חצור) ומ1946- ישבו במקום חברי קיבוץ גבולות. בתום מלחמת העצמאות עברו החברים לנקודת הקבע, כקילומטר ומחצה צפונית-מזרחית למצפה. הקיבוץ שייך לקיבוץ הארצי השומר הצעיר. מטרות הקמת המצפה היו לשמור על הקרקעות שנרכשו וללמוד את תנאי הקרקע והאקלים לקראת פיתוח חקלאות והקמת גוש יישובים. כמו כן היה בהקמת המצפים מבחן פוליטי ליחסם של הבריטים להתיישבות רבתי בנגב, בעקבות פרסום `הספר הלבן` ופרסום תקנות הקרקע ב1940- שאסרו להקים יישובי קבע יהודיים במרבית שטחי ארץ ישראל. הבעיה העיקרית במקום היתה מחסור במים, וגם כיום זו מגבלה המעכבת את פיתוח החקלאות. במשך שלוש השנים הראשונות הובאו מים מן הכפר הבדואי רואביה (המרוחק מגבולות 6-5 ק"מ) והובלו בעגלה בתוך מיכל. לאחר מכן נעשו ניסיונות לאגירת מי גשמים במצפה. מחוץ לחצר הפנימית, על שטח של 3 דונם נבנו 4 משטחים בשיפוע קל, וכוסו בזפת. תפקידם היה לרכז את מי הגשמים אל תוך שלוש בריכות תת קרקעיות ולבריכה פתוחה, הצמודה אליהם. החל מ1947- הגיעו מים זורמים בצינור מאזור ניר עם (ע"י `ניר עם - מוזיאון המים וביטחון הנגב`). מבני המצפה, פרט לבית הביטחון, והחומה המקיפה אותו נבנו מחומר מקומי, `אדובה` (לבני בוץ מאדמת הלס המקומית מעורבת בקש). במלחמת העצמאות שכנה במצפה מפקדת הגדוד השמיני של הפלמ"ח ובמקום הוקמו מאפייה, אשר סיפקה לחם לנגב הנצור, ובית חולים תת קרקעי. עם תום המלחמה, בנו חברי הקיבוץ את ביתם צפונית למצפה. על בסיס הניסיון המצטבר שנרכש במקום, פיתחו משק חקלאי מבוסס. כיום מתפרנס הקיבוץ מחקלאות אינטנסיבית, רפת גדולה, לול, מפעל לפולימרים ותיירות, ובית-ספר למחשבים. המצפה ננטש ושיני הזמן נתנו אותותיהם במבנים. בשנת 1996, בשיתוף הקק"ל, המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות וגופים נוספים, שוקם האתר.


המוזיאון


בכניסה - המדאפה חדר אירוח בדואי, בו מקבלים את פני האורחים. לאורך קירותיו שטיחים וכרי הסבה ובמרכזו גומחה עם חומרי בעירה, ענפי לענה ורותם יבש, עליהם שופתים את הקפה. המדאפה שימש במקום לקבלת אורחים לתושבי האיזור הבדואים, וסביב בישול הקפה התנהלו שיחות ודיונים בענייני דיומא. המדאפה הוקם במצפה גבולות, כנדבך ראשון בקשירת יחסים עם השכנים הבדואים. תעלות הקשר שיחזור קטע ממערכת תעלות הקשר מתקופת מלחמת השחרור, אשר קישרו את חצר המצפה לארבע עמדות הגנה. מבנה הקשתות ארבעה חדרים במבנה, בנויים מלבני בוץ ומטוייחים באותו חומר. הקירות עבים במיוחד וסיפקו בידוד יעיל בחום הקיץ ובצינת החורף. הגג עשוי קורות עץ מצופים יריעת זפת. החדרים היו מופרדים בקיר חוצץ. כיום המבנה הוא אולם אחד ללא מחיצות. חדר קק"ל: שימש למגורי אנשי הקק"ל, האחים, עשעאל ויואב צוקרמן, שעסקו בקניית אדמות הנגב. חדר הרופא: ד"ר ישראל דיאמנט, התנדב מטעם קופת חולים להיות עם ראשוני המצפה אחרי מלחמת העולם השנייה, ולמעשה שימש כרופאם העיקרי של הבדואים ונחשב בעיניהם כאלוהים. שמו יצא לתהילה ברחבי הנגב. התשלום עבור הטיפול היה על פי רוב, ארגז פירות וירקות או תרנגולת יפת מראה. המטבח וחדר אוכל: שימשו את אנשי הקבוצה המצומצמת שחייתה במצפה והתקיימה משימורים, ירקות מגן הירק, ולעיתים נדירות מאספקה טרייה. פינת הפעלה: בפינת חדר האולם (חדר הרופא), ארגז תלבושות ואביזרים המייצגים את תקופות המצפה על דמויותיו השונות, לשימוש בשרשרת הפעלות האתר. מכשיר קשר מכשיר מורס שהוסתר בגומחה בתוך הקיר. בשלב מאוחר יותר הוסתר מכשיר אלחוט. המאפייה נבנתה בתקופת המצור על הנגב במלחמת השחרור. סיפקה לחם לתושבי האזור וכן ליחידות הצבא הרבות ששהו באזור. כיום משמשת כתחנה פעילה בשרשרת ההפעלות במצפה. בית הביטחון נבנה מבלוקים ובטון, וכשמו כן הוא. מ- 1944 עד 1947, שימשה הקומה השנייה כחדר מגורים. בקומת הגג הוקמה עמדת שמירה ותצפית. בצמוד לבית הביטחון נבנה חדר נשק בתקופה שחלק מאנשי המצפה שימשו כנוטרים (שומרים) בשכר בחסות השלטון הבריטי. אחרי מלחמת השחרור, הוקם בקומת הקרקע מפעל לעיבוד יהלומים המשוחזר כעת. סליק מתחת לדלת חדר הנשק, הוסתרה חבית הסליק לנשק לא חוקי של ההגנה. המקלחת הציבורית בתקופה הראשונה כשהמים היו בקיצוב חמור, הרחצה הייתה מתוך חצי חבית לכולם. את המים היו מנצלים לאחר מכן לשטיפת כלים, לכביסה במכבסה שנמצאה מחוץ למקלחת ולהשקיית מספר שיחים בגן הירק. כשהגיע קו צינור המים מניר-עם, זכו תושבי המצפה למקלחת "מודרנית". אתר הפעלת האדובה (בוץ) תחנת יצירת תערובת הבוץ ויציקת לבנים לתבניות. תעלות ההשקיה מנצלות את מי הבריכות ומי תחנת הבוץ להשקיית אתר הפיקניק. בשימוש שרשרת ההפעלות של האתר. אזור פריחת אירוס הנגב פקעות שניצלו והועברו ממקומן המקורי למצפה, עם פיתוח המקום. צינור המים (הבליץ) ב- 1947, הניחה מקורות שני קווי צינורות מים לנגב (6 אינצ` קוטרו), אחד מהם הקו המערבי מבארות ניר-עם, דרך אורים וגבולות עד דנגור (נירים). הצינור חובל לא אחת, ולכן הוזרמו בו המים רק בשעות מסויימות. על הפלמ"ח הוטל לארגן שמירה לאורך קו המים. מערך איסוף מי גשם - כפתרון לבעיית המים, הוחלט לנצל את מי הגשמים. נבנו 3 משטחי אספלט בשיפוע קל, תפקידם היה לרכז את מי הגשמים אל תוך שלוש בריכות תת קרקעיות ובריכה אחת פתוחה. 100 עד 130 מ"מ גשם הספיקו למלא את הבריכות. המים שימשו לשתייה, ובתוספת מי ביוב, שימשו להשקיית חלקות הניסיון.

הדברים והתמונות הובאו באדיבות: המועצה לשימור מבנים ואתרים

הדפסת כתבה כתוב לעורך שלח לחבר








מסלול הטיול המועדף עליי
מסלולי נחלים בצפון
טיולי ארכיאולוגיה
נוף מדברי
אתרים היסטוריים

הצג תוצאות
Powered by Sitenet ltd בניית אתרים מועדון הלקוחות | כתבו לנו| תנאי שימוש| אודות החברה| פרסום באתר| מאמרים