| הפוך לדף הבית  |  יעדים בעולם  |  גלריית תמונות  |  טיולים בארץ  |  סקי  |  מידע כללי  |  פורומים  |  דילים  
ירושלים<<יעדים בעולם<<ראשי
יום שני, 23.07.2018
רגע אחרון
בודפשט-(ח. נופש) - $268 ברלין-(טיסה)-$214 רומא-(ח. נופש) - $491 ברצלונה-(טיסה) -$278 פראג-(ח. נופש)-$495 אמסטרדם-(טיסה)- $282 לונדון-(ח. נופש)- $774 בנגקוק-(טיסה)-$774
 
ישראל - ירושלים - היסטוריה
מאת: צוות FIXTRAVEL
תקופת בית ראשון

התנ"ך מספר, כי ירושלים הייתה עיר יבוסית, שדוד המלך כבש והפך אותה לבירתו ושבנו שלמה בנה בה את בית המקדש. לסיפור הזה אין עדויות ארכיאולוגיות נחרצות לקיום ממלכה מאוחדת של כל שבטי ישראל, שבירתה ירושלים, למעט העובדה כי ירושלים הייתה בירת ממלכת יהודה בתקופה מאוחרת יותר.
לעומת זאת ירושלים מוזכרת לראשונה בכתובת מצרית מהמאה השמונה עשרה לפני הספירה בשם אושאמם, או אושלמם.


ירושלים הקדומה שכנה בהר הבית ובמקום, שהיום הוא נקרא עיר דוד, אזור שהערבים מכנים אותו בשם סילוואן. בימי המלך חיזקיהו הצליחה ירושלים לעמוד בפני המצור של צבא אשור, בעיקר בזכות נקבת השילוח, שבאמצעותה הוזרמו לעיר מים ממעיין הגיחון. מאוחר יותר התרחבה העיר לצפון מערב, למקום שב שוכן היום הרובע היהודי.
בשנת 598 לפני הספירה כבשה בבל את ממלכת יהודה, שתושביה החלו למרוד בשלטון הבבלי. בשנת 568 לספירה כבש נבוכדנצר השני, מלך בבל את ירושלים והחריב את בית המקדש.


תקופת בית שני


לאחר שהאימפריה הפרסית, מונהגת על ידי כורש, הביסה האימפריה הבבלית, פורסמה הצהרת כורש וירושלים הוקמה מחדש כבירת אזור יהודה של האימפריה. בתקופה זו נבנה בית המקדש השני באופן צנוע.
אלכסנדר מוקדון כבש, ללא קרב, את אזור יהודה בשנת 332 לפני הספירה. הוא לא פגע בירושלים והיא המשיכה להתפתח בתקופה ההלניסטית. כאשר ניסה אנטיוכוס הרביעי להגביר את הליך ההתייוונות של היהודים, באמצעות פגיעה בעבודות הקודש בבית המקדש פרץ, בשנת 167 לפני הספירה, מרד החשמונאים. בסוף המרד השתלטה משפחת בית חשמונאים על ממלכת יהודה שבירתה ירושלים. שלטון שהחזיק מעמד עד לכיבוש הרומי בשנת 63 לפני הספירה.


הורדוס מונה על ידי הרומאים, בשנת 37 לפני הספירה, למלך יהודה והשתלט על ירושלים. הורדוס, שהצטיין במעשי הבניה שלו בכל הארץ, הרחיב ופאר את ירושלים ובנה מחדש את בית המקדש בפאר רב. כ-106 שנים מאוחר יותר, בשנת 66 לספירה, פרץ המרד הגדול נגד הרומאים. טיסוס הגיע ב-69, בראש הצבא הרומי לירושלים והטיל עליה מצור כבד. העיר נכבשה ונשרפה, בשנת 70, והרומאים שרפו החריבו ושרפו את בית המקדש.


הקיסר אדירנוס גאל את ירושלים מחורבה, כאשר בנה אותה מחדש כעיר רומית בשם איליה קפיטולינה, ואסר את כניסת היהודים לתחומה. איסור שלא נאכף בקפידה. הקיסר קונסטנטינוס חידש את האיסור של כניסת היהודים לעיר, כדי לבסס אותה כעיר נוצרית. יחד עם זאת הוא התיר ליהודים להגיע אליה בתשעה באב כדי להתאבל על חורבנה.

 
על פי המסורת הנוצרית מצאה הלנה, אמו של קונסטנטינוס, בעת שביקרה באיליה קפיטולינה את שרידיו של הצלב המקורי, שעליו נצלב ישו, ובמקום שהיא מצאה אותו נקבע מקום הצליבה, שעליו נבנתה כנסיית הקבר הקדוש.
יוליאנוס יורשו של קונסטנטינוס, שהתנגד לנצרות וניסה להחזיר לאימפריה את האמונה האלילית, וכונה בשל כך על ידי הנוצרים "הכופר", הבטיח ליהודים להתיר להם לחזור לעיר וגם לבנות מחדש את בית המקדש. תוכניותיו לא יצאו אל הפועל בגלל מותו.



הכותל המערבי.                              צילום: איל קמיר

 
התקופה המוסלמית והצלבנית

המוסלמים כבשו את הארץ ב-638. הם התירו ליהודים לחזור ולהתיישב בירושלים ובנו את מסגד אל-אקצא ואת כיפת הסלע על הר הבית. שלטונם נמשך עד שנת 1099, שנה שבה כבשו הצלבנים את הארץ  ואת ירושלים וטבחו את תושביה המוסלמים והיהודים. הם שלטו בארץ עד 1187. ב-4 ביולי באותה השנה היכה בהם  צלאח א-דין קשה מאוד בקרני חיטין ובאוקטובר באותה השנה כבש את ירושלים והעיר חזרה לשלטון מוסלמי. היה זה שלטון לא יציב והעיר עברה מיד ליד בכל המאה ה-13.


ב-1517 כבשה האימפריה העותומנית את ירושלים ואז החלה בה תקופת שגשוג חדשה. אז בנה הסולטאן סולימן המפואר את חומות ירושלים, כפי שאנחנו מכירים היום ושיפץ את המצודה ומגדל דוד. במרוצת השנים החל מצב של האימפריה העותומנית להתדרדר, התפוררות שהשפיעה גם על ירושלים שאזורים רבים בה נותרו שוממים.
מספר היהודים בעיר החל לגדול במאות ה-18 וה-19. ב-1844 חיו בעיר 7,120 יהודים, רובם ספרדים שהיו נתינים עותומנים, לעומת כ-5,000 מוסלמים ו-3,390 נוצרים. בעיר חיה קהילה יהודיצת אשכנזית קטנה וענייה, שחיה בעיקר מכספי "החלוקה", שתרמו יהודים מארצות מוצאם.


השלטון הבריטי


הגנרל אדמונד אלנבי ניכנס לירושלים ב-11 בדצמבר 1917. הוא ירד מסוסו ונכנס אליה ברגל דרך שער יפו וכך החל השלטון הבריטי בירושלים. המנדט הבריטי, שהחל ב-1920 העלה את מעמדה של ירושלים, כאשר הקים בה את מקום מושבו של הנציב העליון ואת משרדי הממשלה. במקביל הקימו בעיר היהודים את בית המוסדות הלאומיים שבו שכנו קרן היסוד, הסוכנות היהודית ומושב הוועד הלאומי, והערבים הקימו בעיר את המועצה המוסלמית העליונה והוועד הערבי העליון. ב-1925 נחנכה על הר הצופים האוניברסיטה העברית. שני העמים החלו אז גם להקים שכונות מחוץ לחומות היהודים את רחביה ובית הכרם והערבים את שיח` ג`ראח וטלביה.


מלחמת העצמאות


כשפרצה מלחמת השחרור, ניסו היהודים והערבים לתפוס את השליטה בירושלים. למרות שעל פי תוכנית החלוקה של האו"ם, היא הייתה אמורה, יחד עם בית לחם להוות אזור מיוחד בשליטה בינלאומית. במצב הזה חסמו הכוחות הערבים את הדרך לירושלים וגם הפסיקו את אספקת המים אליה. היהודים הצליחו, בעזרת כלי רכב משוריינים, ובמחיר דמים, להביא אספקה לעיר הנצורה.


ב-14 במאי 1948 עזבו הכוחות הבריטים את הארץ. באותו היום הצליחו הישראלים להשתלט על כל מתחמי השלטון הבריטי בעיר ואילו הלגיון הירדני נכנס לעיר העתיקה ב-18 במאי. למחרת הצליח כוח של הפלמ"ח להיכנס לרובע היהודי דרך שער ציון ולגרש משם את הירדנים. הלגיון חידש את המצור על הרובע, וב-29 במאי נפל הרובע, בתי הכנסת שבו נהרסו ומגניו נלקחו בשבי.


אבל הקרב על ירושלים לא תם. ב-1 ביוני פרצו הישראלים את דרך בורמה והבכך הצליחה לרופף מעט את כובד המצור הערבי על העיר. אחר כך נעשו ניסיונות, שנמשכו עשרה ימים לכבוש את העיר העתיקה. כולם נכשלו והעיר העתיקה נותרה בידי הירדנים.



הרובע היהודי.                              צילום: איל קמיר

 
ירושלים המחולקת

כשהסתיימו קרבות מלחמת השחרור, נשארה ירושלים עיר מחולקת בין ישראל וירדן. ישראל פתחה בצעדים כדי לחזק את קשריה עם ירושלים, למרות שהיא החזיקה רק בחלקה המערבי. עצמותיו של חוזה מדינת היהודים בנימין זאב הרצל הועלו לירושלים ב-17 באוגוסט. הכנסת עלתה מתל אביב לירושלים, בחודש דצמבר 1949 והחלה לפעול בבית פרומין שבמרכז העיר, והאוניברסיטה העברית, שנאלצה לנטוש את המבנים בהר הצופים, עברה לגבעת רם בחלק המערבי של העיר. הר הצופים, שנותר בשטח הירדני, המשיך להיות בשליטה ישראלית והשוטרים הישראלים ששהו בו, היו המתחלפים, על פי הסכם עם ירדן, בכל חודש מחדש, כשהאוטובוס המשוריין היה חולף לכיוון ההר דרך ירושלים המזרחית. ב-5 בדצמבר 1949 הכריז דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, על ירושלים כבירת ישראל. משכן הכנסת החדש נחנך בגבעת רם ב-30 באוגוסט 1966.

איחוד ירושלים

כאשר פרצה מלחמת ששת הימים ב-5 ביוני 1967, החל הלגיון הירדני להפגיז את חלקה המערבי של העיר וזמן קצר אחר כך הוא כבש את אזור ארמון הנציב, ששימש את כוחות האו"ם. את התקפת הלגיון הירדני בלמה עציון, החטיבה הירושלמית של צה"ל, שכבשה את מוצב הפעמון ליד רמת רחל. בעוד חטיבת הראל מתקדמת מצפון וכובשת את מוצב הרדאר, תוך ניתוק ירושלים המזרחית מרמאללה, כבשה חטיבה 55 את גבעת התחמושת והתקדמה לתוך מזרח ירושלים.  החטיבה פרצה יומיים אחר כך ממזרח, דרך שער האריות, לתוך העיר העתיקה. הרגעים הדרמטיים ביותר בכיבוש חלקה מזרחי של העיר היה כאשר מוטה גור, מפקד החטיבה, קרא בקשר "הר הבית בידינו" וכאשר הרב, האלוף שלמה גורן, תקע בשופר מול הכותל המערבי. כשהסתיים הכיבוש החליטה ממשלת ישראל להחיל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים.

הדפסת כתבה כתוב לעורך שלח לחבר








מסלול הטיול המועדף עליי
מסלולי נחלים בצפון
טיולי ארכיאולוגיה
נוף מדברי
אתרים היסטוריים

הצג תוצאות
Powered by Sitenet ltd בניית אתרים מועדון הלקוחות | כתבו לנו| תנאי שימוש| אודות החברה| פרסום באתר| מאמרים